וְאִם־ אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־ אֲדֹנִ֔י אֶת־ אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־ בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃

וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־ יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־ יָ֝עִיר כָּל־ חֲמָתֽוֹ׃

וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן׃

tam u STuhi yo abhibhuutyojaa vanvann avaataH puruhuuta indraH

νήπιοι· ἦ τε πολέσσιν ἐπʼ αὐτῷ θυμὸν ἀπηύρα.

दूरेण ह्यवरं कर्म बुद्धियोगाद्धनञ्जय । बुद्धौ शरणमन्विच्छ कृपणाः फलहेतवः

oruvyacaaH pRNataam ebhir annair aasya havis tanva\H kaamam RdhyaaH

δώσειν ᾧ θεράποντι καταξέμεν· ἀλλʼ Ἀγαμέμνων

τὸν καὶ λισσόμενος Πρίαμος πρὸς μῦθον ἔειπε·

pavasva soma mandayann indraaya madhumattamaH