כִּ֣י הַמַּגִּיד֩ לִ֨י לֵאמֹ֜ר הִנֵּה־ מֵ֣ת שָׁא֗וּל וְהֽוּא־ הָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙ בְּעֵינָ֔יו וָאֹחֲזָ֣ה ב֔וֹ וָאֶהְרְגֵ֖הוּ בְּצִֽקְלָ֑ג אֲשֶׁ֥ר לְתִתִּי־ ל֖וֹ בְּשֹׂרָֽה׃

וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־ הַחֶ֖רֶב אֶל־ בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־ מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃

וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־ הַמֶּֽלֶךְ׃

הַדְרִ֘יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ ׀ וְֽלַמְּדֵ֗נִי כִּֽי־ אַ֭תָּה אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י אוֹתְךָ֥ קִ֝וִּ֗יתִי כָּל־ הַיּֽוֹם׃

jaghanvaaM+ indra mitreruu~n codapravRddho harivo adaashuun

David therefore calleth him Lord, how is he then his son?

aad id daamaanaM savitar vy uuaa\rNuSe .anuuciinaa jiivitaa maanuSebhyaH

ἀλλʼ ὄμοσεν μέγαν ὅρκον, ἔπειτα δὲ πολλὸν ἀάσθη.

ava sma durhaNaayato martasya tanuhi sthiram

أَوَلَا يَذْكُرُ الْإِنْسَانُ أَنَّا خَلَقْنَاهُ مِنْ قَبْلُ وَلَمْ يَكُ شَيْئًا

Yea, young children despised me; I arose, and they spake against me.

The LORD hath heard my supplication; the LORD will receive my prayer.

kratvaa vayo vi taary aayuH sukrato kratvaayam asmad aa sutaH

sa bhuutu yo ha prathamaaya dhaayasa ojo mimaano mahimaanam aatirat

τὸν μὲν δάκρυ χέοντα πόδες φέρον ἐκ πολέμοιο

tam u tvaa vRtrahantamaM yo dasyuuM+r avadhuunuSe

Ἀσκάλαφόν τʼ ἐσορῶν Ἀφαρῆά τε Δηΐπυρόν τε