וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־ יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־ הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא׃

לִרְקָמוֹת֮ תּוּבַ֢ל לַ֫מֶּ֥לֶךְ בְּתוּל֣וֹת אַ֭חֲרֶיהָ רֵעוֹתֶ֑יהָ מ֖וּבָא֣וֹת לָֽךְ׃

וַיָּכִ֙ינוּ֙ אֶת־ הַמִּנְחָ֔ה עַד־ בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־ שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם׃

וַיִּבְרַ֣ח אֲדַ֡ד הוּא֩ וַאֲנָשִׁ֨ים אֲדֹמִיִּ֜ים מֵעַבְדֵ֥י אָבִ֛יו אִתּ֖וֹ לָב֣וֹא מִצְרָ֑יִם וַהֲדַ֖ד נַ֥עַר קָטָֽן׃

puurve ardhe rajaso aptyasya gavaaM janitry akRta pra ketum

μή ποτʼ ἐπὶ Τρώεσσιν ἀλεξήσειν κακὸν ἦμαρ,

μή ποτʼ ἐπὶ Τρώεσσιν ἀλεξήσειν κακὸν ἦμαρ,

tvaaM soma pavamaanaM svaadhyo .anu vipraaso amadann avasyavaH

μὴ νικῶ ὑπὸ τοῦ κακοῦ, ἀλλὰ νίκα ἐν τῷ ἀγαθῷ τὸ κακόν.

ἤτοι ὃ μὲν Θρῃκῶν, ὃ δʼ Ἐπειῶν χαλκοχιτώνων

ashravaM hi bhuuridaavattaraa vaaM vijaamaatur uta vaa ghaa syaalaat

Ὀρνειάς τʼ ἐνέμοντο Ἀραιθυρέην τʼ ἐρατεινὴν

ἐτραφέτην ὑπὸ μητρὶ βαθείης τάρφεσιν ὕλης·

وَلَنْ يَتَمَنَّوْهُ أَبَدًا بِمَا قَدَّمَتْ أَيْدِيهِمْ وَاللَّهُ عَلِيمٌ بِالظَّالِمِينَ

γυιώσειν μὲν σφῶϊν ὑφʼ ἅρμασιν ὠκέας ἵππους,

gayasphaanaH prataraNaH suviiro .aviirahaa pra caraa soma duryaan