בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃

וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃

נַשְּׁקוּ־ בַ֡ר פֶּן־ יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־ יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃

idaM te annaM yujyaM samukSitaM tasyehi pra dravaa piba

ἀλλʼ ἕπεʼ, ὄφρα καὶ ἄλλον ἐγείρομεν ὅν τʼ ἐπέοικε

tvaM ni dasyuM cumuriM dhuniM caasvaapayo dabhiitaye suhantu

τεύχεά τʼ ὤμοιιν ἀφελοίμεθα, καί τινʼ ἑταίρων

tvaSTaa cit tava manyava indra vevijyate bhiyaarcann anu svaraajyam

utaahaM naktam uta soma te divaa sakhyaaya babhra uudhani

The young men saw me, and hid themselves: and the aged arose, and stood up.

vi dviipaani paapatan tiSThad duchunobhe yujanta rodasii

maa no mardhiir aa bharaa daddhi tan naH pra daashuSe daatave bhuuri yat te

ὣς τότε μὲν πρόπαν ἦμαρ ἐς ἠέλιον καταδύντα

And there arose certain, and bare false witness against him, saying,

tuvigraye vahnaye duSTariitave satraasaahe nama indraaya vocata