וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּעָרִ֑ים וַיֵּאָסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל־ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־ מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲכִ֣י יֶשׁ־ ע֔וֹד אֲשֶׁ֥ר נוֹתַ֖ר לְבֵ֣ית שָׁא֑וּל וְאֶעֱשֶׂ֤ה עִמּוֹ֙ חֶ֔סֶד בַּעֲב֖וּר יְהוֹנָתָֽן׃

وَفِي خَلْقِكُمْ وَمَا يَبُثُّ مِنْ دَابَّةٍ آيَاتٌ لِقَوْمٍ يُوقِنُونَ

shruSTy a\gne navasya me stomasya viira vishpate

τλήμονα θυμὸν ἔχων, μαίμησε δέ οἱ φίλον ἦτορ·

Of whom it was said, That in Isaac shall thy seed be called:

δή ῥα τότʼ αἰνοτάτην ἔριδα πτολέμοιο τάνυσσαν

abhi dvijanmaa trii rocanaani vishvaa rajaaMsi shushucaano asthaat

ἐγὼ δὲ ἔζων χωρὶς νόμου ποτέ· ἐλθούσης δὲ τῆς ἐντολῆς ἡ ἁμαρτία ἀνέζησεν,

For with stammering lips and another tongue will he speak to this people.

abhavac ca puraetaa vasiSTha aad it tRtsuunaaM visho aprathanta