וְכָל־ נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד־ הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃

כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־ מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

עָזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־ דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־ שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־ חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃

tubhyaM dakSa kavikrato yaaniimaa deva martaaso adhvare akarma

And when he had thus spoken, he kneeled down, and prayed with them all.

sapanti yam mithunaaso nikaamaa adhvaryavo rathiraasaH suhastaaH

saMkrandano .animiSa ekaviiraH shataM senaa ajayat saakam indraH

yat te catasraH pradisho mano jagaama duurakam

τύψας ἠὲ βαλὼν ῥεθέων ἐκ θυμὸν ἕληται,

ἐς δίφρον δʼ ἀνέσαντες ἄγον προτὶ Ἴλιον ἱρὴν

So I sware in my wrath, They shall not enter into my rest.)

ὅταν οὖν ἔλθῃ ὁ κύριος τοῦ ἀμπελῶνος, τί ποιήσει τοῖς γεωργοῖς ἐκείνοις;

إِنَّ الَّذِينَ يَخْشَوْنَ رَبَّهُمْ بِالْغَيْبِ لَهُمْ مَغْفِرَةٌ وَأَجْرٌ كَبِيرٌ

apa tyaa asthur aniraa amiivaa nir atrasan tamiSiiciir abhaiSuH