וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל־ יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר וְשֵׁם־ דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־ סֵֽפֶר׃

וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־ עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־ הֽ͏ַחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃

פֶּ֣רֶה ׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת נפשו נַפְשָׁהּ֙ שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כָּל־ מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחָדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ׃

vishaam agnim ajaram pratnam iiDyam

Then stood up Phinehas, and executed judgment: and so the plague was stayed.

Thy two breasts are like two young roes that are twins.

وَالَّذِي خَلَقَ الْأَزْوَاجَ كُلَّهَا وَجَعَلَ لَكُمْ مِنَ الْفُلْكِ وَالْأَنْعَامِ مَا تَرْكَبُونَ

τὴν δὲ μέγʼ ὀχθήσας προσέφη κρείων ἐνοσίχθων·

एवमुक्त्वाऽर्जुनः सङ्ख्ये रथोपस्थ उपाविशत् । विसृज्य सशरं चापं शोकसंविग्नमानसः