וָאֶקַּ֞ח אֶת־ יַאֲזַנְיָ֤ה בֶֽן־ יִרְמְיָ֙הוּ֙ בֶּן־ חֲבַצִּנְיָ֔ה וְאֶת־ אֶחָ֖יו וְאֶת־ כָּל־ בָּנָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־ בֵּ֥ית הָרֵכָבִֽים׃

וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃

מֹר־ וַאֲהָל֣וֹת קְ֭צִיעוֹת כָּל־ בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִֽן־ הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֝֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ׃

וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃

וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־ חָ֥רָה לֽוֹ׃

כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־ הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

אֹ֗זֶן שֹׁ֖מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין׃

brahmaNas patir vRSabhir varaahair gharmasvedebhir draviNaM vy aaaa\naT

takvaa na bhuurNir vanaa siSakti payo na dhenuH shucir vibhaavaa

ὤ μοι τέκνον ἐμόν, τί νύ σʼ ἔτρεφον αἰνὰ τεκοῦσα;

πορευόμενοι δὲ κηρύσσετε λέγοντες ὅτι Ἤγγικεν ἡ βασιλεία τῶν οὐρανῶν.

न च मां तानि कर्माणि निबध्नन्ति धनञ्जय । उदासीनवदासीनमसक्तं तेषु कर्मसु

And Balaam rose up, and went and returned to his place: and Balak also went his way.