גַּ֤ם כִּֽי־ אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־ אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־ אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃

וַיִּכְתֹּ֣ב יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֧ת כָּל־ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־ תָּב֥וֹא אֶל־ בָּבֶ֖ל אֶל־ סֵ֣פֶר אֶחָ֑ד אֵ֚ת כָּל־ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַכְּתֻבִ֖ים אֶל־ בָּבֶֽל׃

וַיְהִ֕י כְּהִשָּׁפֵ֥ט יֵה֖וּא עִם־ בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וַיִּמְצָא֩ אֶת־ שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וּבְנֵ֨י אֲחֵ֧י אֲחַזְיָ֛הוּ מְשָׁרְתִ֥ים לַאֲחַזְיָ֖הוּ וַיַּהַרְגֵֽם׃

יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־ מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל אֱלֹהִ֑ים אֹ֝הֲבֵ֗י יְשׁוּעָתֶֽךָ׃

My son, give me thine heart, and let thine eyes observe my ways.

Likewise also the chief priests mocking him, with the scribes and elders, said,

yuuyaM ha bhuumiM kiraNaM na rejatha pra yad bharadhve suvitaaya daavane

putro yat puurvaH pitror janiSTa shamyaaM gaur jagaara yad dha pRchaan

devaash cit te amRtaa jaatavedo mahimaanaM vaadhryashva pra vocan

ἠδὲ καὶ ἐκ Τρώων· κόρυθες δʼ ἀμφʼ αὖον ἀΰτευν

وَإِذَا عَلِمَ مِنْ آيَاتِنَا شَيْئًا اتَّخَذَهَا هُزُوًا أُولَئِكَ لَهُمْ عَذَابٌ مُهِينٌ