הֲלֹ֗א כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי לְשֹׁמְר֖וֹן וְלֶאֱלִילֶ֑יהָ כֵּ֛ן אֶעֱשֶׂ֥ה לִירוּשָׁלַ֖͏ִם וְלַעֲצַבֶּֽיהָ׃

וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד־ לִי֙ אֶת־ אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה ׀ וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לּ...

וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן־ שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל־ דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת־ יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים׃

τὼ μὲν ἄρʼ ἐκ Θρῄκης Ἐφύρους μέτα θωρήσσεσθον,

Howbeit they did not hearken, but they did after their former manner.

And would not suffer that any man should carry any vessel through the temple.

Surely he shall not be moved for ever: the righteous shall be in everlasting remembrance.