וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־ נֹ֖חַ וְאֶת־ בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

וְֽהָלְכ֡וּ יֹשְׁבֵי֩ אַחַ֨ת אֶל־ אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֤ה הָלוֹךְ֙ לְחַלּוֹת֙ אֶת־ פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֵלְכָ֖ה גַּם־ אָֽנִי׃

אֵל֩ ׀ אֱלֹהִ֨ים ׀ יְהוָ֜ה אֵ֣ל ׀ אֱלֹהִ֤ים ׀ יְהוָה֙ ה֣וּא יֹדֵ֔עַ וְיִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע אִם־ בְּמֶ֤רֶד וְאִם־ בְּמַ֙עַל֙ בַּֽיהוָ֔ה אַל־ תּוֹשִׁיעֵ֖נוּ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

כִּֽי־ תַעֲלֶ֤ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹׁדְדִ֛ים לָ֖הּ נְאֻם־ יְהוָֽה׃

אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃

וְהִקַּפְתֶּ֨ם עַל־ הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל־ הַשְּׂדֵר֖וֹת יוּמָ֑ת וִהְי֥וּ אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ בְּצֵאת֥וֹ וּבְבֹאֽוֹ׃

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃

τιμὴν δʼ Ἀργείοις ἀποτινέμεν ἥν τινʼ ἔοικεν,

And they that did eat were four thousand men, beside women and children.

My son, eat thou honey, because it is good; and the honeycomb, which is sweet to thy taste:

He hath set me in dark places, as they that be dead of old.

And they were not able to resist the wisdom and the spirit by which he spake.

So when this was done, others also, which had diseases in the island, came, and were healed: