וַיִּֽהְי֛וּ כָּל־ פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־ יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

וַיְגָ֤רֶשׁ שְׁלֹמֹה֙ אֶת־ אֶבְיָתָ֔ר מִהְי֥וֹת כֹּהֵ֖ן לַֽיהוָ֑ה לְמַלֵּא֙ אֶת־ דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר עַל־ בֵּ֥ית עֵלִ֖י בְּשִׁלֹֽה׃

הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־ יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דברתי דִבַּ֛רְתְּ וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃

They are passed away as the swift ships: as the eagle that hasteth to the prey.

Moab is my washpot; over Edom will I cast out my shoe; over Philistia will I triumph.

Καὶ μετὰ ταῦτα εἶδον, καὶ ἠνοίγη ὁ ναὸς τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου ἐν τῷ οὐρανῷ,

And he gave her his hand, and lifted her up, and when he had called the saints and widows, presented her alive.