וַיִּמְצָ֨א הֲדַ֥ד חֵ֛ן בְּעֵינֵ֥י פַרְעֹ֖ה מְאֹ֑ד וַיִּתֶּן־ ל֤וֹ אִשָּׁה֙ אֶת־ אֲח֣וֹת אִשְׁתּ֔וֹ אֲח֖וֹת תַּחְפְּנֵ֥יס הַגְּבִירָֽה׃

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־ כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־ תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־ אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

maa vas tasyaam api bhuumaa yajatraa asme vo astu sumatish caniSThaa

tad it sadhastham abhi caaru diidhaya gaavo yac chaasan vahatuM na dhenavaH

Then said he unto him, A certain man made a great supper, and bade many:

Verily, verily, I say unto you, He that believeth on me hath everlasting life.

stuSe saa vaaM varuNa mitra raatir gavaaM shataa pRkSayaameSu pajre