אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־ אֶת־ הָאֱוִ֨יל ׀ בַּֽמַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹא־ תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃

הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־ יִֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃

וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י ׀ אִם־ יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־ כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃

idaM su me maruto haryataa vaco yasya tarema tarasaa shataM himaaH

भीष्मद्रोणप्रमुखतः सर्वेषां च महीक्षिताम् । उवाच पार्थ पश्यैतान्समवेतान्कुरूनिति

kim a~Nga tvaa maghavan bhojam aahuH shishiihi maa shishayaM tvaa shRNomi

And he went out about the third hour, and saw others standing idle in the marketplace,

stutash ca yaas te cakananta vaayo stanaM na madhvaH piipayanta vaajaiH