וַיִּשְׂרְפָ֣הּ

הַצְּלָעוֹת֙

כְּאַפְּךָ֙

שֹׁמְרֽוֹנָה׃

וּלְהַסֵּ֥ךְ

הַפְּנִימִיּ֜וֹת

תֵּ֤רֶא

לַמַּלְאָ֔ךְ

הִקְצ֥וֹת

אֹרֹת֒

וְיַעֲרֶשְׁיָ֧ה

וַ֠יֵּהָפֵךְ

וְקַצֹּתָ֖ה

אֹֽמְנַ֗יִךְ

מַלְאָכֶ֛יךָ

אַֽעַלְךָ֣

אֲתַ֖ר

הֲמוֹנֶ֔ךָ

יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה

וּלְהִתְנַפֵּ֣ל

אֲ֝שַׁקֵּ֗ר

תָאֹֽר׃

אִ֖ם

הַלְיָרְשֵׁ֕נוּ