וַ֠יַּכּוּ אֶת־ כָּל־ הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר־ בָּ֤הּ לְפִי־ חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כָּל־ נְשָׁמָ֑ה וְאֶת־ חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

וְאִם־ מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־ לִּ֔י לֹֽא־ תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־ זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־ לִ֔י וְאֵי־ זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃

Zion heard, and was glad; and the daughters of Judah rejoiced because of thy judgments, O LORD.

devatraa nu pravaacyaM sadhriiciinaa ni vaavRtur vittam me asya rodasii