וַיֹּ֙אמֶר֙ זֹ֣את הָרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־ תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־ אֶ֥בֶן הָעֹפֶ֖רֶת אֶל־ פִּֽיהָ׃

וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־ אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־ שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־ לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־ יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃

אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־ יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־ בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־ חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־ פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃

וַיֹּ֣אמֶר נָתָ֗ן אֶל־ בַּת־ שֶׁ֤בַע אֵם־ שְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֣וֹא שָׁמַ֔עַתְּ כִּ֥י מָלַ֖ךְ אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־ חַגִּ֑ית וַאֲדֹנֵ֥ינוּ דָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃

καὶ ἀναστὰς ὁ ἀρχιερεὺς εἶπεν αὐτῷ· Οὐδὲν ἀποκρίνῃ; τί οὗτοί σου καταμαρτυροῦσιν;

The grass withereth, the flower fadeth: but the word of our God shall stand for ever.

But when the sun was up, it was scorched; and because it had no root, it withered away.

It is an honour for a man to cease from strife: but every fool will be meddling.

yuvaM shyaavaaya rushatiim adattam mahaH kSoNasyaashvinaa kaNvaaya