יְהוָ֗ה אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שֳׁמְרָה־ זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ׃

וְגַם֙ כָּל־ הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל־ אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־ יָֽדְעוּ֙ אֶת־ יְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶת־ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשׂ...

מֵאֵ֗לֶּה לְנַצֵּ֙חַ֙ עַל־ מְלֶ֣אכֶת בֵּית־ יְהוָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה אָ֑לֶף וְשֹׁטְרִ֥ים וְשֹׁפְטִ֖ים שֵׁ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃

Wherefore my sentence is, that we trouble not them, which from among the Gentiles are turned to God: