וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־ אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־ דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־ חֲכַם־ לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃

וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־ הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־ בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־ לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִ...

And thou shalt write them upon the posts of thy house, and on thy gates.

How long wilt thou not depart from me, nor let me alone till I swallow down my spittle?

Again, think ye that we excuse ourselves unto you? we speak before God in Christ: but we do all things, dearly beloved, for your edifying.

But God prepared a worm when the morning rose the next day, and it smote the gourd that it withered.