אַחֲרָיו֙ הֶחֱזִ֣יקוּ אֲחֵיהֶ֔ם בַּוַּ֖י בֶּן־ חֵנָדָ֑ד שַׂ֕ר חֲצִ֖י פֶּ֥לֶךְ קְעִילָֽה׃

וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן־ חֲמֽוֹר׃

דֶּ֣רֶךְ רְ֭שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֝דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ׃

אַנְשֵׁ֥י נְטֹפָ֖ה חֲמִשִּׁ֥ים וְשִׁשָּֽׁה׃

יְהוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃

כִּ֛י מַה־ יוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן־ הַכְּסִ֑יל מַה־ לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִֽים׃

טֽוֹב־ לִ֥י תֽוֹרַת־ פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃

κολλητὸν βλήτροισι δυωκαιεικοσίπηχυ.

ἔνθα δʼ ἅμʼ οἰμωγή τε καὶ εὐχωλὴ πέλεν ἀνδρῶν

αἰχμὴ χαλκείη· τὸν δὲ σκότος ὄσσε κάλυψεν,

πυκνὰ μάλα στενάχων ὥς τε λὶς ἠϋγένειος,

ἔνθα δʼ ἅμʼ οἰμωγή τε καὶ εὐχωλὴ πέλεν ἀνδρῶν

Rbhur vaaja RbhukSaNaH parijmaa vishvavedasaH

αἰχμὴ χαλκείη· τὸν δὲ σκότος ὄσσε κάλυψεν.

εἴμʼ ἐκ Παιονίης ἐριβώλου τηλόθʼ ἐούσης

وَلَئِنْ سَأَلْتَهُمْ مَنْ خَلَقَهُمْ لَيَقُولُنَّ اللَّهُ فَأَنَّى يُؤْفَكُونَ