גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃

יֹ֤סֵ֨ר ׀ לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ׃

מִקּ֣וֹל הָמ֔וֹן נָדְד֖וּ עַמִּ֑ים מֵר֣וֹמְמֻתֶ֔ךָ נָפְצ֖וּ גּוֹיִֽם׃

שִׁמְעוּ־ זֹ֭את כָּל־ הָֽעַמִּ֑ים הַ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל־ יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד׃

וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־ מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־ יָבֹ֥א דבריך דְבָרְךָ֖ וְכִבַּדְנֽוּךָ׃

ἔνθά οἱ υἱὸς ἐπᾶλτο Πυλαιμένεος βασιλῆος

δώδεκα δὴ σὺν νηυσὶ πόλεις ἀλάπαξʼ ἀνθρώπων,

ἑξήκοντα νεῶν· πολέες δʼ ἐν νηῒ ἑκάστῃ

tiivraaH somaasa aa gahi sutaaso maadayiSNavaH

πνοιῇ ὕπο λιγυρῇ καὶ λικμητῆρος ἐρωῇ,

وَإِنِّي مُرْسِلَةٌ إِلَيْهِمْ بِهَدِيَّةٍ فَنَاظِرَةٌ بِمَ يَرْجِعُ الْمُرْسَلُونَ

ahaM garbham adadhaam oSadhiiSv ahaM vishveSu bhuvaneSv antaH

tava prashastayo mahiiH

γαμφηλῇς ἔβαλον, κατὰ δʼ ἡνία τεῖναν ὀπίσσω

pra Na aayuuMSi taariSat

ᾧ ἡ δόξα εἰς τοὺς αἰῶνας τῶν αἰώνων· ἀμήν.

φράζεο νῦν ὅππως κε πόλιν καὶ ἄστυ σαώσῃς

χερμαδίῳ ἀγκῶνα τυχὼν μέσον· ἐκ δʼ ἄρα χειρῶν

idam parjanyaretasa iSvai devyai bRhan namaH

pra Na aayuuMSi taariSat

μηκέτʼ ἔπειτʼ Ὀδυσῆϊ κάρη ὤμοισιν ἐπείη,

imaam uu nu kavitamasya maayaam mahiiM devasya nakir aa dadharSa

εἷμα δʼ ἔχʼ ἀμφʼ ὤμοισι δαφοινεὸν αἵματι φωτῶν.

tvaM vaa citra daashuSe