וְלִמְשֶֽׁלֶמְיָ֗הוּ בָּנִ֧ים וְאַחִ֛ים בְּנֵי־ חָ֖יִל שְׁמוֹנָ֥ה עָשָֽׂר׃

הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃

אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹא־ שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃

מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־ חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃

וְֽאוּלָ֗ם אַתֶּ֥ם טֹֽפְלֵי־ שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם׃

צָעֲק֣וּ וַיהוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכָּל־ צָ֝רוֹתָ֗ם הִצִּילָֽם׃

וְדֵ֤י ׀ חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים לְֽ֭לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֝חַיִּ֗ים לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ׃

פֶּֽן־ יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרֽ͏ִי׃

adhukSata priyam madhu dhaaraa sutasya vedhasaH

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا هَلْ أَدُلُّكُمْ عَلَى تِجَارَةٍ تُنْجِيكُمْ مِنْ عَذَابٍ أَلِيمٍ

paantam aa vo andhasa indram abhi pra gaayata

εἰ μὴ ἄρʼ υἱὸν ἑὸν Σαρπηδόνα μητίετα Ζεὺς

καὶ δὲ τόδʼ ἠνώγεον εἰπεῖν ἔπος αἴ κʼ ἐθέλητε

يَا وَيْلَتَى لَيْتَنِي لَمْ أَتَّخِذْ فُلَانًا خَلِيلًا

naaryamaNam puSyati no sakhaayaM kevalaagho bhavati kevalaadii

υἱωνοῖο πεσόντος ἐν αἰνῇ δηϊοτῆτι,

καί ῥʼ ἐς μέσσον ἰὼν Τρώων ἀνέεργε φάλαγγας,

ἀλλὰ καὶ αὐτὸς ὅ γʼ ἔλπομʼ ἐνὶ πρώτοισιν ὁμιλεῖ

indraaNiim ahva uutaye varuNaaniiM svastaye

τοῦ δʼ ἐγὼ ἀντίος εἶμι καὶ εἰ πυρὶ χεῖρας ἔοικεν,

kavim mRjanti marjyaM dhiibhir vipraa avasyavaH

χειρὸς δʼ ἔκβαλεν ἔγχος, ἐπʼ αὐτῷ δʼ ἀσπὶς ἑάφθη

ushann u Su NaH sumanaa upaake somasya nu suSutasya svadhaavaH

asmatraa raadha etu te