וְכִֽי־ תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־ תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃

אִם־ בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־ שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃

טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־ נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ׃

הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃

בְּנֵ֣י שְׁמַֽעְיָ֗ה עָ֠תְנִי וּרְפָאֵ֨ל וְעוֹבֵ֧ד אֶלְזָבָ֛ד אֶחָ֖יו בְּנֵי־ חָ֑יִל אֱלִיה֖וּ וּסְמַכְיָֽהוּ׃

שִֽׁירוּ־ ל֭וֹ זַמְּרוּ־ ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל־ נִפְלְאוֹתָֽיו׃

עֹז־ וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃

And the LORD spake unto Gad, David’s seer, saying,

pra Na indo mahe tana uurmiM na bibhrad arSasi

τὴν ἂψ ἐκ χειρῶν ἕλετο κρείων Ἀγαμέμνων

τὸν δέ κε Πηλεΐδης σχεδὸν ἄορι θυμὸν ἀπηύρα,

ἠχῇ θεσπεσίῃ, πάταγος δέ τε ἀγνυμενάων,

antar devaan martyaaMsh ca

τὴν ἂψ ἐκ χειρῶν ἕλετο κρείων Ἀγαμέμνων.

Ἀτρεΐδη μὴ ψεύδεʼ ἐπιστάμενος σάφα εἰπεῖν·

فَلَمَّا رَأَى قَمِيصَهُ قُدَّ مِنْ دُبُرٍ قَالَ إِنَّهُ مِنْ كَيْدِكُنَّ إِنَّ كَيْدَكُنَّ عَظِيمٌ

gandharvo apsv apyaa ca yoSaa saa no naabhiH paramaM jaami tan nau

κόλπον ἐνέπλησεν· τὸν δὲ σκότος ὄσσε κάλυψε

ἡμῖν δʼ αἰπὺς ὄλεθρος ἐπιρρέπῃ. οὐ γὰρ Ἀχαιοὶ

καὶ ἱερέα μέγαν ἐπὶ τὸν οἶκον τοῦ θεοῦ,

ἦ ῥά νύ μοί τι πίθοιο Λυκάονος υἱὲ δαΐφρον.

δηρὸν ἔῃ κρειῶν, κέλεται δέ ἑ θυμὸς ἀγήνωρ