כִּי־ כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שְׁמָמָ֥ה תִהְיֶ֖ה כָּל־ הָאָ֑רֶץ וְכָלָ֖ה לֹ֥א אֶעֱשֶֽׂה׃

וְהִנֵּ֖ה נָפַ֣ל הַקִּ֑יר הֲלוֹא֙ יֵאָמֵ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אַיֵּ֥ה הַטִּ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר טַחְתֶּֽם׃

וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־ יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־ רַגְלֵיהֶֽם׃

ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי׃

קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃

וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־ אֵ֖ין כַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

yuvam paya usriyaayaam adhattam pakvam aamaayaam ava puurvyaM goH

yeSaam brahmaaNy asamaani vipraa viSvag viyanti vanino na shaakhaaH

υἱέϊ σῷ ἑπόμην θάλαμον γνωτούς τε λιποῦσα

πλεῖον ἐόν, Νέστωρ δʼ ὁ γέρων ἀμογητὶ ἄειρεν.

ἀλλʼ ὁμοῦ ὡς ἐτράφημεν ἐν ὑμετέροισι δόμοισιν,

agne patniir ihaa vaha devaanaam ushatiir upa

οἳ δὲ μέγα φρονέοντες ἐπὶ πτολέμοιο γεφύρας

κλαῖʼ ἁδινὰ προπάροιθε ποδῶν Ἀχιλῆος ἐλυσθείς,

Ἥρη δʼ εἰσεῖδε χρυσόθρονος ὀφθαλμοῖσι

nuunaM shrudhi stuvato ashvyasya

παύσασαι βροτολοιγὸν Ἄρηʼ ἀνδροκτασιάων.

ἕξει μιν καὶ πέντε περιπλομένους ἐνιαυτοὺς

وَإِنْ يَكَادُ الَّذِينَ كَفَرُوا لَيُزْلِقُونَكَ بِأَبْصَارِهِمْ لَمَّا سَمِعُوا الذِّكْرَ وَيَقُولُونَ إِنَّهُ لَمَجْنُونٌ

ὀψὲ δὲ δή μιν ἑταῖρος ἀνὴρ ἴδεν ὀφθαλμοῖσιν

ἕπτʼ ἔσαν ἡγεμόνες φυλάκων, ἑκατὸν δὲ ἑκάστῳ