וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־ יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃

וַתֹּ֥אמֶר בַּת־ שֶׁ֖בַע ט֑וֹב אָנֹכִ֕י אֲדַבֵּ֥ר עָלֶ֖יךָ אֶל־ הַמֶּֽלֶךְ׃

וּבֹ֣שׁוּ הַחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־ שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים׃

וְהָיָ֥ה כִֽי־ יֶאְשַׁ֖ם לְאַחַ֣ת מֵאֵ֑לֶּה וְהִ֨תְוַדָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עָלֶֽיהָ׃

וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־ נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־ צִ֖ן עַל־ יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־ הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה׃

בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־ אָזְנֶֽךָ׃

אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָבֽוּ׃

Τρῶες δʼ ὡς εἴδοντο Μενοιτίου ἄλκιμον υἱὸν

ἵππους μὲν κατέδησαν ἐϋτμήτοισιν ἱμᾶσι

وَحُشِرَ لِسُلَيْمَانَ جُنُودُهُ مِنَ الْجِنِّ وَالْإِنْسِ وَالطَّيْرِ فَهُمْ يُوزَعُونَ

فَأَقِمْ وَجْهَكَ لِلدِّينِ الْقَيِّمِ مِنْ قَبْلِ أَنْ يَأْتِيَ يَوْمٌ لَا مَرَدَّ لَهُ مِنَ اللَّهِ يَوْمَئِذٍ يَصَّدَّعُونَ

ἑστήκει δʼ ὃ γέρων Πρίαμος θείου ἐπὶ πύργου,

yakSmam matasnaabhyaaM yaknaH plaashibhyo vi vRhaami te

أَوْ تَقُولَ لَوْ أَنَّ اللَّهَ هَدَانِي لَكُنْتُ مِنَ الْمُتَّقِينَ

yuvor itthaadhi sadmasv apashyaama hiraNyayam

ἀκτὴν εἰσανέβαινον ἐπισχερώ, ἔνθα θαμειαὶ

τεθνάμεν· ἀλλʼ ἄλοχός τε σόη καὶ παῖδες ὀπίσσω,

stotaa syaaM tava sharmaNi

δώδεκα μὲν Τρώων μεγαθύμων υἱέας ἐσθλοὺς

στὰς ἐν μέσσοισιν· τοὶ δʼ ὁπλίζοντο μάλʼ ὦκα,

μάρνασθαι· τῷ κῦδος ἅμα πρόες εὐρύοπα Ζεῦ,

yad vash citraM yuge -yuge navyaM ghoSaad amartyam

ἐνταῦθα τρέψειε φίλος· κάκιον δέ κεν εἴη

ὣς γὰρ ἔμοιγʼ, ἐπεὶ οὔ τι φίλων ἡμάρτανε δώρων.