יְהִֽי־ מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃

בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ׃

הֲ־ לַיְהוָה֙ תִּגְמְלוּ־ זֹ֔את עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא־ הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ׃

וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ לְךָ֥ וְנִקְרְבָ֖ה בְּאַחַ֣ד הַמְּקֹמ֑וֹת וְלַ֥נּוּ בַגִּבְעָ֖ה א֥וֹ בָרָמָֽה׃

הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־ בָּבֶ֖ל אֶל־ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם וָלֹ֕א יֵֽלֶךְ־ נָ֥א אִתָּ֖נוּ אַמְנ֣וֹן אָחִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה יֵלֵ֖ךְ עִמָּֽךְ׃

ἀλλʼ ἴθι μή μʼ ἐρέθιζε σαώτερος ὥς κε νέηαι.

utoditaa maghavan suuryasya vayaM devaanaaM sumatau syaama

τώ τοι προφρονέως ἐρέω ἔπος οὐδʼ ἐπικεύσω.

χεῖρας ἀπὸ ξίφεϊ τμήξας ἀπό τʼ αὐχένα κόψας,

ὣς ἔφαθʼ, οἳ δʼ ἰθὺς Δαναῶν βρίσαντες ἔβησαν

naasuSver aapir na sakhaa na jaamir duSpraavyo\ .avahanted avaacaH

μή ποτέ τις εἴπῃσι κακώτερος ἄλλος ἐμεῖο·

στεῖβον ὁμοῦ νέκυάς τε καὶ ἀσπίδας· αἵματι δʼ ἄξων

Ἕκτωρ Πριαμίδης βροτολοιγῷ ἶσος Ἄρηϊ.

καί ποτέ τις εἴπῃσιν ἰδὼν κατὰ δάκρυ χέουσαν·

Τρῶας ἐναιρόμενος προτὶ Ἴλιον ἡγεμονεύειν,

prati srug eti namasaa haviSmatii

ἄλλος δʼ οὔ τις μοι τόσον αἴτιος Οὐρανιώνων,

μάντεϊ εἰδόμενος κέλεται παρὰ νηυσὶ μάχεσθαι,

وَعَلَى الَّذِينَ هَادُوا حَرَّمْنَا مَا قَصَصْنَا عَلَيْكَ مِنْ قَبْلُ وَمَا ظَلَمْنَاهُمْ وَلَكِنْ كَانُوا أَنْفُسَهُمْ يَظْلِمُونَ

kratuM hy a\sya vasavo juSantaathaa devaa dadhire havyavaaham

imaa rudraaya sthiradhanvane giraH kSipreSave devaaya svadhaavne

οἳ δʼ εἰς ἄστυ ἔλων οἰμωγῇ τε στοναχῇ τε