וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ע֛וֹד שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּ֖לֶךְ הָעָֽם׃

הָמ֣וּ ג֭וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת נָתַ֥ן בְּ֝קוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ׃

וַיְהִ֕י עִם־ לְבַ֖ב דָּוִ֣ד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיְּשָּֽׁמְעוּ֙ הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֥דוּ לִפְנֵֽי־ שָׁא֖וּל וַיִּקָּחֵֽהוּ׃

הִרְבֵּית֙ רֹֽכְלַ֔יִךְ מִכּוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּעֹֽף׃

חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת־ צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם־ טֽוֹב׃

taM vo dhiyaa paramayaa puraajaam ajaram indram abhy a\nuuSy arkaiH

ἀλλʼ ὅτε δή ῥʼ ἐκ τοῖο δυωδεκάτη γένετʼ ἠώς,

δῶρα δὲ Μυρμιδόνες μεγαλήτορες ἀμφεπένοντο,

ἀσβέστῳ· οὐδʼ υἱὸν λάθεν Ἀτρέος ὀξὺ βοήσας·

ἵππους δʼ Αὐτομέδων τε καὶ Ἄλκιμος ἀμφιέποντες

οὐ μέν τι σχεδόν ἐστι πόλις πύργοις ἀραρυῖα,

κνήμην δεξιτερήν· βάλε δὲ Θρῃκῶν ἀγὸς ἀνδρῶν

adhvaryo adribhiH sutaM somam pavitra aa sRja

καὶ δὲ σοὶ αὐτῷ θυμὸς ἐνὶ φρεσὶν ἵλαος ἔστω.

οἶον, μὴ δέ τις ἄλλος ἅμα Τρώων ἴτω ἀνήρ.

aa rodasii haryamaaNo mahitvaa navyaM-navyaM haryasi manma nu priyam

And he laid his hands on them, and departed thence.

Σπερχείʼ ἄλλως σοί γε πατὴρ ἠρήσατο Πηλεὺς

maa no gavyebhir ashvyaiH sahasrebhir ati khyatam

أَمْ حَسِبْتُمْ أَنْ تَدْخُلُوا الْجَنَّةَ وَلَمَّا يَعْلَمِ اللَّهُ الَّذِينَ جَاهَدُوا مِنْكُمْ وَيَعْلَمَ الصَّابِرِينَ

ἀλλʼ ὅτε δή ῥʼ ἐκ τοῖο δυωδεκάτη γένετʼ ἠώς,

οἶον, μὴ δέ τις ἄλλος ἅμα Τρώων ἴτω ἀνήρ.

ὣς εἰπὼν ἔνδυνε περὶ στήθεσσι χιτῶνα,