וְצָד֧וֹק בֶּן־ אֲחִיט֛וּב וַאֲבִימֶ֥לֶךְ בֶּן־ אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וְשַׁוְשָׁ֖א סוֹפֵֽר׃

וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲבַקֵּ֗שׁ לְהַשְׁמִיד֙ אֶת־ כָּל־ הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וַיֹּ֕אמֶר בְּעוֹד֙ הַיֶּ֣לֶד חַ֔י צַ֖מְתִּי וָֽאֶבְכֶּ֑ה כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ מִ֣י יוֹדֵ֔עַ יחנני וְחַנַּ֥נִי יְהוָ֖ה וְחַ֥י הַיָּֽלֶד׃

וָאֶשָּׂ֥א אֶת־ עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃

فَمَنْ يَعْمَلْ مِنَ الصَّالِحَاتِ وَهُوَ مُؤْمِنٌ فَلَا كُفْرَانَ لِسَعْيِهِ وَإِنَّا لَهُ كَاتِبُونَ

πῶς ἂν ἔπειτʼ ἀπὸ σεῖο φίλον τέκος αὖθι λιποίμην

And I will dwell among the children of Israel, and will be their God.

οὔρεος ἐν κορυφῇς, ἕκαθεν δέ τε φαίνεται αὐγή,

αὐτὰρ ὃ διογενὴς δόρυ μὲν λίπεν αὐτοῦ ἐπʼ ὄχθῃ

πολλὰ δʼ ἔπειτʼ ἀπάνευθε κιὼν ἠρᾶθʼ ὁ γεραιὸς

aa vaam andhaaMsi madiraaNy agmann upa brahmaaNi shRNutaM havam me

ἣ δʼ ἴρηξ ὣς ἆλτο κατʼ Οὐλύμπου νιφόεντος

καρτερόθυμε δαΐφρον ἀγαυοῦ Τυδέος υἱὲ

رَبَّنَا لَا تُزِغْ قُلُوبَنَا بَعْدَ إِذْ هَدَيْتَنَا وَهَبْ لَنَا مِنْ لَدُنْكَ رَحْمَةً إِنَّكَ أَنْتَ الْوَهَّابُ

καὶ τά γε χρυσείην ἐς λάρνακα θῆκαν ἑλόντες

τηλόθεν ἐκ νήσου, τὴν δήϊοι ἀμφιμάχωνται,