וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־ אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ׃

כִּֽי־ חֲלָלִ֤ים רַבִּים֙ נָפָ֔לוּ כִּ֥י מֵהָאֱלֹהִ֖ים הַמִּלְחָמָ֑ה וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתֵּיהֶ֖ם עַד־ הַגֹּלָֽה׃

וְנַחְשׁוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־ שַׂלְמָ֔א וְשַׂלְמָ֖א הוֹלִ֥יד אֶת־ בֹּֽעַז׃

וְ֠הֵנָּה בָּ֜אוּ עַד־ תּ֤וֹךְ הַבַּ֙יִת֙ לֹקְחֵ֣י חִטִּ֔ים וַיַּכֻּ֖הוּ אֶל־ הַחֹ֑מֶשׁ וְרֵכָ֛ב וּבַעֲנָ֥ה אָחִ֖יו נִמְלָֽטוּ׃

וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־ הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃

וַיַּ֙עַן֙ יוֹנָתָ֔ן וַיֹּ֖אמֶר לַאֲדֹנִיָּ֑הוּ אֲבָ֕ל אֲדֹנֵ֥ינוּ הַמֶּֽלֶךְ־ דָּוִ֖ד הִמְלִ֥יךְ אֶת־ שְׁלֹמֹֽה׃

מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּרְשֻׁנִּ֑י אַחֲרֵ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן יַחֲנ֖וּ יָֽמָּה׃

ὣς ἄραρον κόρυθές τε καὶ ἀσπίδες ὀμφαλόεσσαι.

iyam asya dhamyate naaLiir ayaM giirbhiH pariSkRtaH

indraM jaitraaya harSayaa shaciipatim

rakSaa su no araruSaH svanaat samasya kasya cit

arvaaciinaM vasuvidam bhagaM no ratham ivaashvaa vaajina aa vahantu

ἐν δʼ αὐτὸς κίεν ᾗσι προθυμίῃσι πεποιθὼς

candramaa manaso jaatash cakSoH suuryo ajaayata

And the saying pleased Absalom well, and all the elders of Israel.

πολλοὶ δʼ ἐν τάφρῳ ἐρυσάρματες ὠκέες ἵπποι

καὶ θρὶξ ἐκ τῆς κεφαλῆς ὑμῶν οὐ μὴ ἀπόληται.

ζεῦξαν δʼ ἡμιόνους κρατερώνυχας ἐντεσιεργούς,

And the people asked him, saying, What shall we do then?

tvam ekasya vRtrahann avitaa dvayor asi

τοῖσιν δʼ Ἀτρεΐδης μεγάλʼ εὔχετο χεῖρας ἀνασχών·

رَبِّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ وَمَا بَيْنَهُمَا الرَّحْمَنِ لَا يَمْلِكُونَ مِنْهُ خِطَابًا

vi taM yuyota shavasaa vy ojasaa vi yuSmaakaabhir uutibhiH

samohe vaa ya aashata naras tokasya sanitau