מִנִּשְׁמַת־ אֵ֥ל יִתֶּן־ קָ֑רַח וְרֹ֖חַב מַ֣יִם בְּמוּצָֽק׃

וְאַתָּ֤ה ׀ יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲ‍ֽשֵׂה־ אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־ ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃

וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־ הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־ נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃

אֽ͏ָנָּ֣ה יְהוָה֮ כִּֽי־ אֲנִ֢י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲ‍ֽנִי־ עַ֭בְדְּךָ בֶּן־ אֲמָתֶ֑ךָ פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמוֹסֵרָֽי׃

בַּעְנָשׁ־ לֵ֭ץ יֶחְכַּם־ פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־ דָּֽעַת׃

דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־ חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃

וְאִם־ פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃

Τευθρανίδην, ὃς ἔναιεν ἐϋκτιμένῃ ἐν Ἀρίσβῃ

οἴκαδʼ ἄγῃ ὅτʼ ἂν αὖτε νεώμεθα πατρίδα γαῖαν.

γηθήσειν κατὰ θυμόν, ἐπεί ῥά οἱ ὤπασα πομπόν.

σοὶ δʼ ἐπὶ τοῦτον ἀνῆκε θεὰ γλαυκῶπις Ἀθήνη·

Ἀργείων παρὰ νηυσὶ κύνες ταχέες κατέδονται.

ὣς ἄρα τὼ χείρεσσι πεποιθότες ἠδὲ βίηφι

vanaspatiM vana aasthaapayadhvaM ni Suu dadhidhvam akhananta utsam

οἷον δʼ αὖτʼ ἐξαῦτις ἀνέστη κῆρας ἀλύξας

dhenuM na tvaa suuyavase dudukSann upa brahmaaNi sasRje vasiSThaH

ἔνθʼ οὐδὲ ξεῖνός περ ἐὼν ἱππηλάτα Τυδεὺς

فَمَنْ تَابَ مِنْ بَعْدِ ظُلْمِهِ وَأَصْلَحَ فَإِنَّ اللَّهَ يَتُوبُ عَلَيْهِ إِنَّ اللَّهَ غَفُورٌ رَحِيمٌ

ἤθελε Μηριόνης, μάλα δʼ ἤθελε Νέστορος υἱός,

vayo na vRkSaM supalaasham aasadan somaasa indram mandinash camuuSadaH

δή ῥα τότʼ ᾤμωξεν καὶ ὣ πεπλήγετο μηρὼ

mukhaad indrash caagnish ca praaNaad vaayur ajaayata

ἔνθα δέ μοι μάλα πολλὸν ἐπέσσυτο θυμὸς ἀγήνωρ

عَسَى اللَّهُ أَنْ يَجْعَلَ بَيْنَكُمْ وَبَيْنَ الَّذِينَ عَادَيْتُمْ مِنْهُمْ مَوَدَّةً وَاللَّهُ قَدِيرٌ وَاللَّهُ غَفُورٌ رَحِيمٌ