מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃

וּבָא֙ אֲשֶׁר־ ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃

וַיִּקְבֹּ֤ץ יֵהוּא֙ אֶת־ כָּל־ הָעָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַחְאָ֕ב עָבַ֥ד אֶת־ הַבַּ֖עַל מְעָ֑ט יֵה֖וּא יַעַבְדֶ֥נּוּ הַרְבֵּֽה׃

וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־ בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תֽ͏ַעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃

וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־ מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־ מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־ זָכָֽר׃

וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־ הֵֽנָּה׃

שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־ הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃

וַתָּשֻׁ֥בוּ וַתִּבְכּ֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־ שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ בְּקֹ֣לְכֶ֔ם וְלֹ֥א הֶאֱזִ֖ין אֲלֵיכֶֽם׃

ἥδε δέ οἱ κατὰ θυμὸν ἀρίστη φαίνετο βουλὴ

ἥδε δέ οἱ κατὰ θυμὸν ἀρίστη φαίνετο βουλή,

uta dyumnasya shavasa Rtasya rashmim aa dade

δείσαντας· τόσον ἔβραχʼ Ἄρης ἆτος πολέμοιο.

لَا يَزَالُ بُنْيَانُهُمُ الَّذِي بَنَوْا رِيبَةً فِي قُلُوبِهِمْ إِلَّا أَنْ تَقَطَّعَ قُلُوبُهُمْ وَاللَّهُ عَلِيمٌ حَكِيمٌ

aa te rathasya puuSann ajaa dhuraM vavRtyuH

ἥδε δέ οἱ κατὰ θυμὸν ἀρίστη φαίνετο βουλὴ

καὶ τότε μιν ἐρέεινε καὶ ᾔτεε σῆμα ἰδέσθαι

ἔγχεα δʼ ἐπτύσσοντο θρασειάων ἀπὸ χειρῶν

aapash ca mitraM dhiSaNaa ca saadhan devaa agniM dhaarayan draviNodaam

δεύτερον αὖτʼ ἀλέασθαι ἀμείνονας ἠπεροπεύειν.

ἀντίος ἐξέθορε Τρώων ἵνα λοιγὸν ἀλάλκοι.

πρόφρονι μυθέομαι, ἐθέλω δέ τοι ἤπιος εἶναι·

aa nuunaM yaatam ashvinaashvebhiH pruSitapsubhiH

uto nv a\sya papivaaMsam indraM na kash cana sahata aahaveSu