וַיֹּ֥אמֶר בַּרְזִלַּ֖י אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ כַּמָּ֗ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י כִּי־ אֶעֱלֶ֥ה אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

אֲנִי֙ פִּי־ מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃

מַ֭רְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִׂ֑י חֲ֝טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם׃

נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים יצאו צֵ֑אוּ וִהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־ צֹֽאן׃

בְּאֶ֣פֶס עֵ֭צִים תִּכְבֶּה־ אֵ֑שׁ וּבְאֵ֥ין נִ֝רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן׃

זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים׃

ἔνθεν δʼ ἐς Λυρνησσὸν ὑπέκφυγες· αὐτὰρ ἐγὼ τὴν

madhvaa maadhvii madhu vaam pruSaayan yat siiM vaam pRkSo bhurajanta pakvaaH

τῇ ῥʼ ἔχʼ ὁμοκλήσας· ὑπὸ δʼ ἄξοσι φῶτες ἔπιπτον

Professing themselves to be wise, they became fools,

ῥύετʼ Ἀχιλλῆος· τότε δὲ Ζεὺς Ἕκτορι δῶκεν

ὥς ποτʼ ἀπειλήσει· τότε μοι χάνοι εὐρεῖα χθών.

And he made his seven lamps, and his snuffers, and his snuffdishes, of pure gold.

τὼ νῦν αἴ κε θεὸς πειρώμενος ἐνθάδʼ ἵκηται

Τρώων ἐξ ἐνοπῆς θάνατον καὶ κῆρα φύγωμεν.

viSNor nu kaM viiryaaaa\Ni pra vocaM yaH paarthivaani vimame rajaaMsi

The nobleman saith unto him, Sir, come down ere my child die.

φεύγοντες νῆάς τε καὶ Ἑλλήσποντον ἵκωνται.

αὐτὸς δʼ Ἀτρεΐδεω Ἀγαμέμνονος ἀντίος ἐλθὼν

ajasreNa shociSaa shoshucac chuce sudiitibhiH su diidihi

I am thine, save me: for I have sought thy precepts.

vRSaNaM dhiibhir apturaM somam Rtasya dhaarayaa

tad va ukthasya barhaNendraayopastRNiiSaNi

ἐκ χόλου ἀργαλέοιο μεταστρέψῃ φίλον ἦτορ.