כֹּנֵ֣ס כַּ֭נֵּד מֵ֣י הַיָּ֑ם נֹתֵ֖ן בְּאֹצָר֣וֹת תְּהוֹמֽוֹת׃

לָכֵ֥ן נְתַתִּ֖יהָ בְּיַד־ מְאַֽהֲבֶ֑יהָ בְּיַד֙ בְּנֵ֣י אַשּׁ֔וּר אֲשֶׁ֥ר עָגְבָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃

רְאֵֽה־ עָנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִי כִּי־ תֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃

בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד־ מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה׃

וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְּ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃

וּתְקַעְתִּ֥יו יָתֵ֖ד בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְהָיָ֛ה לְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד לְבֵ֥ית אָבִֽיו׃

וַיִּרְדְּפֵ֣הוּ אֲבִימֶ֔לֶךְ וַיָּ֖נָס מִפָּנָ֑יו וַֽיִּפְּל֛וּ חֲלָלִ֥ים רַבִּ֖ים עַד־ פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר׃

קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־ תִּירָֽא׃

וְיִשְׁלַ֥ח יָד֖וֹ בַּאֲרָצ֑וֹת וְאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א תִהְיֶ֖ה לִפְלֵיטָֽה׃

וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ׃

εὔχεται ἐκγεγάμεν, μήτηρ δέ οἵ ἐστʼ Ἀφροδίτη.

svaayudhaM svavasaM suniithaM catuHsamudraM dharuNaM rayiiNaam

ashvaa ived aruSaasaH sabandhavaH shuuraa iva prayudhaH prota yuyudhuH

λίσσεθʼ ὑπὲρ τοκέων γουνούμενος ἄνδρα ἕκαστον·

τύνη δʼ Ἡφαίστοιο πάρα κλυτὰ τεύχεα δέξο

καὶ πυλέων· πᾶσαι γὰρ ἐπώχατο, τοὶ δὲ κατʼ αὐτὰς

μήτηρ δʼ οὔ με φίλη πρίν γʼ εἴα θωρήσσεσθαι

καί τʼ ἐφʼ ἁλὸς πολιῆς κέχυται λιμέσιν τε καὶ ἀκταῖς,

ubhe yathaa no ahanii nipaata uSaasaanaktaa karataam adabdhe

vaavantha hi pratiSTutiM vRSaa havaH

ἐν προμάχοισι φανέντα, κατεπλήγη φίλον ἦτορ,

قَاتِلُوهُمْ يُعَذِّبْهُمُ اللَّهُ بِأَيْدِيكُمْ وَيُخْزِهِمْ وَيَنْصُرْكُمْ عَلَيْهِمْ وَيَشْفِ صُدُورَ قَوْمٍ مُؤْمِنِينَ

أُولَئِكَ الَّذِينَ اشْتَرَوُا الْحَيَاةَ الدُّنْيَا بِالْآخِرَةِ فَلَا يُخَفَّفُ عَنْهُمُ الْعَذَابُ وَلَا هُمْ يُنْصَرُونَ

νηῒ πάρα πρύμνῃ· τῷ δʼ ἀσπάσιος γένετʼ ἐλθών.