בֶּן־ אָדָ֕ם הִנָּבֵ֛א אֶל־ נְבִיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּבָּאִ֑ים וְאָֽמַרְתָּ֙ לִנְבִיאֵ֣י מִלִּבָּ֔ם שִׁמְע֖וּ דְּבַר־ יְהוָֽה׃

שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃

לִדְלָיָ֙הוּ֙ שְׁלֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִ֔ים לְמַֽעַזְיָ֖הוּ אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃

וְהָיִ֥ינוּ גַם־ אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־ הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־ מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃

אוֹ־ חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא־ תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת־ מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃

וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת׃

Our skin was black like an oven because of the terrible famine.

ὣς ἔφατʼ, οὐδὲ Γλαῦκος ἀπετράπετʼ οὐδʼ ἀπίθησε·

فَأَمَّا الَّذِينَ آمَنُوا وَعَمِلُوا الصَّالِحَاتِ فَيُدْخِلُهُمْ رَبُّهُمْ فِي رَحْمَتِهِ ذَلِكَ هُوَ الْفَوْزُ الْمُبِينُ

τυτθὸν ἀνέπνευσαν, πολέμου δʼ οὐ γίγνετʼ ἐρωή·

anyam asmad ririSeH kaM cid adrivo ririkSantaM cid adrivaH

And the word of the LORD of hosts came unto me, saying,

guuhataa guhyaM tamo vi yaata vishvam atriNam

Fear came upon me, and trembling, which made all my bones to shake.

vayaM te asyaam indra dyumnahuutau sakhaayaH syaama mahina preSThaaH

ἀλλὰ κατʼ αὐτοὺς αἰὲν ὅρα καὶ φράζετο θυμῷ,

τὴν αἰεὶ στενάχεσχʼ ὅθʼ ἑὸν φίλον υἱὸν ὁρῷτο

upo adarshi shundhyuvo na vakSo nodhaa ivaavir akRta priyaaNi

Ζεῦ κύδιστε μέγιστε καὶ ἀθάνατοι θεοὶ ἄλλοι

pra devaaH prota suunRtaa raayo devii dadaatu naH

ἂψ ἑτάρων εἰς ἔθνος ἐχάζετο, χώσατο δʼ αἰνῶς

ἄντην ἢ Ἀχιλῆα κατακτείναντα νέεσθαι,

But now are they many members, yet but one body.

uurdhvo graavaa bRhad agniH samiddhaH priyaa dhaamaany aditer upasthe