וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃

בְּ֭נִי אִם־ תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃

וָאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל־ הָעָ֑יִן וָאֹמַ֗ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם־ יֶשְׁךָ־ נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ׃

וּבְנֵ֣י שִׁמְעִ֔י יַ֣חַת זִינָ֔א וִיע֖וּשׁ וּבְרִיעָ֑ה אֵ֥לֶּה בְנֵי־ שִׁמְעִ֖י אַרְבָּעָֽה׃

אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־ הָעָ֖ם אָמֵֽן׃

וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־ שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־ עֵֽבֶר׃

וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־ שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־ עֵֽבֶר׃

כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל־ אֲפִֽיקֵי־ מָ֑יִם כֵּ֤ן נַפְשִׁ֨י תַעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱלֹהִֽים׃

וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀ גּוֹיִ֗ם וַֽ֭יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

כִּ֤י ׀ כְּמּוֹ שָׁעַ֥ר בְּנַפְשׁ֗וֹ כֶּ֫ן־ ה֥וּא אֱכֹ֣ל וּ֭שְׁתֵה יֹ֣אמַר לָ֑ךְ וְ֝לִבּ֗וֹ בַּל־ עִמָּֽךְ׃

וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי־ אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

yaa vahasi puru spaarhaM vananvati ratnaM na daashuSe mayaH

etaa te agne janimaa sanaani pra puurvyaaya nuutanaani vocam

ἀλλʼ ἄγε μηκέτι ταῦτα λεγώμεθα νηπύτιοι ὣς

aa no gotraa dardRhi gopate gaaH sam asmabhyaM sanayo yantu vaajaaH

ὣς ἄρα φωνήσας κόρυθʼ εἵλετο φαίδιμος Ἕκτωρ

Ἕκτορι δʼ ἦεν ἑταῖρος, ἰῇ δʼ ἐν νυκτὶ γένοντο,

I will heap mischiefs upon them; I will spend mine arrows upon them.

αὔτως, οὔτε θεᾶς υἱὸς φίλος οὔτε θεοῖο.

ubhaa naasatyaa rudro adha gnaaH puuSaa bhagaH sarasvatii juSanta

αὐτίκα τεθναίην, ἐπεὶ οὐκ ἄρʼ ἔμελλον ἑταίρῳ

καὶ ἕτερος εἶπεν· Γυναῖκα ἔγημα καὶ διὰ τοῦτο οὐ δύναμαι ἐλθεῖν.

ἀλλʼ ἄγε μηκέτι ταῦτα λεγώμεθα νηπύτιοι ὣς

yo arbudam ava niicaa babaadhe tam indraM somasya bhRthe hinota