וַהֲקִימוֹתִ֥י אֲנִ֛י אֶת־ בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

וְאַל־ יֹאמַ֣ר בֶּן־ הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוָ֤ה אֶל־ יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַבְדֵּ֧ל יַבְדִּילַ֛נִי יְהוָ֖ה מֵעַ֣ל עַמּ֑וֹ וְאַל־ יֹאמַר֙ הַסָּרִ֔יס הֵ֥ן אֲנִ֖י עֵ֥ץ יָבֵֽשׁ׃

וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃

וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֔הוּ יִשְׂא֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וְיִמְרְח֥וּ עַֽל־ הַשְּׁחִ֖ין וְיֶֽחִי׃

לִֽפְתַחְיָה֙ תִּשְׁעָ֣ה עָשָׂ֔ר לִֽיחֶזְקֵ֖אל הָעֶשְׂרִֽים׃

כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃

וְיֽוֹחָנָן֙ בֶּן־ קָרֵ֔חַ וְכָל־ שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֑ה בָּ֥אוּ אֶל־ גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּֽתָה׃

בֶּן־ שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל־ יִשְׂרָאֵֽל׃

αὐτὰρ ἐπεὶ δὴ πάντα περὶ χροῒ ἕσσατο τεύχεα,

ἐν δʼ ὄνθου βοέου πλῆτο στόμα τε ῥῖνάς τε·

ἢ παραζηλοῦμεν τὸν κύριον; μὴ ἰσχυρότεροι αὐτοῦ ἐσμεν;

pashyann anyasyaa atithiM vayaayaa Rtasya dhaama vi mime puruuNi

πάντας ἐπʼ ἀνθρώπους, καί οἱ δόσις ἔσσεται ἐσθλή·

sasaana yaH pRthiviiM dyaam utemaam indram madanty anu dhiiraNaasaH

τρεῖς δέ οἵ εἰσι θύγατρες ἐνὶ μεγάρῳ εὐπήκτῳ

arhantash cid yam indhate saMjanayanti jantavaH

لَقَدْ كَانَ لَكُمْ فِي رَسُولِ اللَّهِ أُسْوَةٌ حَسَنَةٌ لِمَنْ كَانَ يَرْجُو اللَّهَ وَالْيَوْمَ الْآخِرَ وَذَكَرَ اللَّهَ كَثِيرًا

devaanaaM sharman mama santu suurayaH shatruuSaahaH svagnayaH

imaM vidhanto apaaM sadhasthe pashuM na naSTam padair anu gman

suuryo deviim uSasaM rocamaanaam maryo na yoSaam abhy e\ti pashcaat

And sow the fields, and plant vineyards, which may yield fruits of increase.

Ἰδαίου ἐτέτυκτο, θεὸς δʼ ὣς τίετο δήμῳ.

uruM hi raajaa varuNash cakaara suuryaaya panthaam anvetavaa u

sasarpariir amatim baadhamaanaa bRhan mimaaya jamadagnidattaa