וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־ הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃

וְה֣וּא גַם־ בֶּן־ חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי־ יֹדֵ֤עַ כָּל־ יִשְׂרָאֵל֙ כִּי־ גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי־ חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

וְהֵשִׁ֤יב לֵב־ אָבוֹת֙ עַל־ בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־ אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־ אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־ הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃

וַיָּבֹ֥א יֵה֛וּא וִיהוֹנָדָ֥ב בֶּן־ רֵכָ֖ב בֵּ֣ית הַבָּ֑עַל וַיֹּ֜אמֶר לְעֹבְדֵ֣י הַבַּ֗עַל חַפְּשׂ֤וּ וּרְאוּ֙ פֶּן־ יֶשׁ־ פֹּ֤ה עִמָּכֶם֙ מֵעַבְדֵ֣י יְהוָ֔ה כִּ֛י אִם־ עֹבְדֵ...

וְשָׁפַכְתִּ֣י חֲמָתִ֔י עַל־ סִ֖ין מָע֣וֹז מִצְרָ֑יִם וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־ הֲמ֥וֹן נֹֽא׃

כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי ׀ דִּבַּ֥ת רַבִּים֮ מָג֢וֹר מִסָּ֫בִ֥יב בְּהִוָּסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ׃

וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־ תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃

τέρπετο, πρὶν πολέμου στόμα δύμεναι αἱματόεντος.

τώ οἱ ῥυσάσθην τέρενα χρόα. χώσατο δʼ Ἕκτωρ,

na nau mantraa anuditaasa ete mayas karan paratare canaahan

Hast thou eyes of flesh? or seest thou as man seeth?

te ghaa raajaano amRtasya mandraa aryamaa mitro varuNaH parijmaa

sam pRchase samaraaNaH shubhaanair voces tan no harivo yat te asme

vRkSasya nu te puruhuuta vayaa vy uuaa\tayo ruruhur indra puurviiH

The second woe is past; and, behold, the third woe cometh quickly.

And he wrote a letter after this manner: