וַתֹּֽאמֶר־ לָ֥הּ בַּת־ פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־ אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃

מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־ שְׂפַת־ אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִין עַל־ לְשׁ֥וֹן הַוֺּֽת׃

וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־ חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃

טָבַ֤עְתִּי ׀ בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי־ מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃

וְהִשְׁקָה֙ אֶת־ הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָרֲרִ֖ים לְמָרִֽים׃

וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בְמִכְמָֽשׂ׃

כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד־ יְהוָ֡ה וְיַ֤יִן חָמַ֨ר ׀ מָ֥לֵא מֶסֶךְ֮ וַיַּגֵּ֢ר מִ֫זֶּ֥ה אַךְ־ שְׁ֭מָרֶיהָ יִמְצ֣וּ יִשְׁתּ֑וּ כֹּ֝֗ל רִשְׁעֵי־ אָֽרֶץ׃

αἱρήσειν, κτενέειν δὲ παρʼ αὐτόθι πάντας ἀρίστους.

ud vaam pRkSaaso madhumanta iirate rathaa ashvaasa uSaso vyu\STiSu

aa tena yaatam manaso javiiyasaa rathaM yaM vaam Rbhavash cakrur ashvinaa

अथवा योगिनामेव कुले भवति धीमताम् । एतद्धि दुर्लभतरं लोके जन्म यदीदृशम्

But he denied before them all, saying, I know not what thou sayest.

وَيَجْعَلُونَ لِمَا لَا يَعْلَمُونَ نَصِيبًا مِمَّا رَزَقْنَاهُمْ تَاللَّهِ لَتُسْأَلُنَّ عَمَّا كُنْتُمْ تَفْتَرُونَ

yuvor hi naH sakhyaa pitryaaNi samaano bandhur uta tasya vittam

maakir no devaa anRtasya varpasa aa sarvataatim aditiM vRNiimahe

καὶ συντελέσας πάντα πειρασμὸν ὁ διάβολος ἀπέστη ἀπʼ αὐτοῦ ἄχρι καιροῦ.

He sendeth the springs into the valleys, which run among the hills.

yaded antaa adadRhanta puurva aad id dyaavaapRthivii aprathetaam

tasya me tanvo\ bahudhaa niviSTaa etam arthaM na ciketaaham agniH

After my words they spake not again; and my speech dropped upon them.

pra yaH satraacaa manasaa yajaata etaavantaM naryam aavivaasaat

mitho yat tyaagam ubhayaaso agman naras tokasya tanayasya saatau

τυτθὸν φθεγξαμένη· τὸν δὲ τρόμος ἔλλαβε γυῖα·