הִקָּבְצ֥וּ וָבֹ֛אוּ הִֽתְנַגְּשׁ֥וּ יַחְדָּ֖ו פְּלִיטֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם לֹ֣א יָדְע֗וּ הַנֹּֽשְׂאִים֙ אֶת־ עֵ֣ץ פִּסְלָ֔ם וּמִתְפַּלְלִ֔ים אֶל־ אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ׃

וּמַעֲשֵׂיָ֨ה וּֽשְׁמַֽעְיָ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר וְעֻזִּ֛י וִֽיהוֹחָנָ֥ן וּמַלְכִּיָּ֖ה וְעֵילָ֣ם וָעָ֑זֶר וַיַּשְׁמִ֙יעוּ֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וְיִֽזְרַחְיָ֖ה הַפָּקִֽיד׃

וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכָל־ בְּנֵי־ קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְלִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל־ שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב׃

וְעָֽבְרוּ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאָֽמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־ רֵעֵ֔הוּ עַל־ מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּֽאת׃

הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה ׀ נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֙וֹךָ֙ לֹא־ הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹא־ יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ׃

הֲגָנֹ֤ב ׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֗ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ יְדַעְתֶּֽם׃

לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־ יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־ יְהוָ֔ה וְלֹא־ יֵאָמֵ֨ר ע֤וֹד הַתֹּ֙פֶת֙ וְגֵ֣יא בֶן־ הִנֹּ֔ם כִּ֖י אִם־ גֵּ֣יא הַהֲרֵגָ֑ה וְקָבְר֥וּ בְתֹ֖פֶת מֵאֵ֥ין מָקֽוֹם׃

A man’s pride shall bring him low: but honour shall uphold the humble in spirit.

How oft did they provoke him in the wilderness, and grieve him in the desert!

pari No hetii rudrasya vRjyaaH pari tveSasya durmatir mahii gaat

And Laban gathered together all the men of the place, and made a feast.

tirash cid arye rushame paviiravi tubhyet so ajyate rayiH

stutash cid agne shRNviSe gRNaanaH svayaM vardhasva tanva\M sujaata

وَمُصَدِّقًا لِمَا بَيْنَ يَدَيَّ مِنَ التَّوْرَاةِ وَلِأُحِلَّ لَكُمْ بَعْضَ الَّذِي حُرِّمَ عَلَيْكُمْ وَجِئْتُكُمْ بِآيَةٍ مِنْ رَبِّكُمْ فَاتَّقُوا اللَّهَ وَأَطِيعُونِ

λαμπρότατος μὲν ὅ γʼ ἐστί, κακὸν δέ τε σῆμα τέτυκται,

So David’s young men turned their way, and went again, and came and told him all those sayings.

vRtaMcayaH sahurir vikSv aaaa\rita indrasya vocam pra kRtaani viiryaaaa\