וּמִלְּתָ֨א דִֽי־ מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאָחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־ בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי׃

לֹ֧א אֲגָרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־ תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃

וּבִנְסֹ֣עַ הַמִּשְׁכָּ֗ן יוֹרִ֤ידוּ אֹתוֹ֙ הַלְוִיִּ֔ם וּבַחֲנֹת֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן יָקִ֥ימוּ אֹת֖וֹ הַלְוִיִּ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃

כַּאֲשֶׁ֤ר לֹֽא־ שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וְלֹֽא־ עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן־ אַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק עַל־ כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂה־ לְךָ֥ יְהוָ֖ה הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־ הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־ הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־ סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו כָּל־ הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃

וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ פִּתְח֖וּ אֶת־ פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י אֶת־ חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן־ הַמְּעָרָֽה׃

And Jonadab said unto the king, Behold, the king’s sons come: as thy servant said, so it is.

Who ought to have been here before thee, and object, if they had ought against me.

Why doth thine heart carry thee away? and what do thy eyes wink at,

And immediately his fame spread abroad throughout all the region round about Galilee.

I write not these things to shame you, but as my beloved sons I warn you.