וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־ דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־ הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃

וְחִשַּׁב־ ל֣וֹ הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מִכְסַ֣ת הָֽעֶרְכְּךָ֔ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנָתַ֤ן אֶת־ הָעֶרְכְּךָ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה׃

וְנָשׂוּ֙ אֶת־ כְּלִמָּתָ֔ם וְאֶת־ כָּל־ מַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָעֲלוּ־ בִ֑י בְּשִׁבְתָּ֧ם עַל־ אַדְמָתָ֛ם לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃

ἦ τι μεταστρέψεις; στρεπταὶ μέν τε φρένες ἐσθλῶν.

And it came to pass, when Moses held up his hand, that Israel prevailed: and when he let down his hand, Amalek prevailed.

The calamity of Moab is near to come, and his affliction hasteth fast.