אַךְ־ בְּ֠זֹאת יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֙נוּ֙ כָּל־ זָכָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים׃

וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־ עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־ כָּל־ שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־ הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃

וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל־ בְּתוּלֶ֖יהָ עַל־ הֶהָרִֽים׃

I will be as the dew unto Israel: he shall grow as the lily, and cast forth his roots as Lebanon.

And the LORD came down to see the city and the tower, which the children of men builded.

For I speak to you Gentiles, inasmuch as I am the apostle of the Gentiles, I magnify mine office: