וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לָֽרַכָּ֗ב הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛ וְהוֹצֵאתַ֥נִי מִן...

וְאַתָּה֙ כִּֽי־ הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־ שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָרְשָׁעָ֑ה ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־ נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃

And a certain Jew named Apollos, born at Alexandria, an eloquent man, and mighty in the scriptures, came to Ephesus.

In that day it shall be said to Jerusalem, Fear thou not: and to Zion, Let not thine hands be slack.

Because thou wilt not leave my soul in hell, neither wilt thou suffer thine Holy One to see corruption.