Thine eyes shall see the king in his beauty: they shall behold the land that is very far off.

yam aadityaa abhi druho rakSathaa nem aghaM nashad anehaso va uutayaH suuutayo va uutayaH

For these are not drunken, as ye suppose, seeing it is but the third hour of the day.

Delight is not seemly for a fool; much less for a servant to have rule over princes.

And changed his prison garments: and he did eat bread continually before him all the days of his life.

And he spake a parable unto them, Can the blind lead the blind? shall they not both fall into the ditch?

And at evening let them return; and let them make a noise like a dog, and go round about the city.

And brought the ass, and the colt, and put on them their clothes, and they set him thereon.

Then Philip opened his mouth, and began at the same scripture, and preached unto him Jesus.

And changed his prison garments: and he did continually eat bread before him all the days of his life.

taa asmabhyam payasaa pinvamaanaaH shivaa deviir ashipadaa bhavantu sarvaa nadyo\ ashimidaa bhavantu

And the LORD said unto Moses, Pharaoh’s heart is hardened, he refuseth to let the people go.

καί, οὕτω φοβερὸν ἦν τὸ φανταζόμενον, Μωϋσῆς εἶπεν· Ἔκφοβός εἰμι καὶ ἔντρομος.

וַהֲשִֽׁיבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵֽאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל־ אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֤ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם׃

וְֽאִם־ בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־ הנער הַֽנַּעֲרָה֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־ בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־ שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃

וַיֵּצְא֗וּ נַעֲרֵ֛י שָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּשְׁלַ֣ח בֶּן־ הֲדַ֗ד וַיַּגִּ֤ידוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אֲנָשִׁ֕ים יָצְא֖וּ מִשֹּׁמְרֽוֹן׃

יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן־ הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

לֹ֣א יַחֲלִיפֶ֗נּוּ וְלֹֽא־ יָמִ֥יר אֹת֛וֹ ט֥וֹב בְּרָ֖ע אוֹ־ רַ֣ע בְּט֑וֹב וְאִם־ הָמֵ֨ר יָמִ֤יר בְּהֵמָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה וְהָֽיָה־ ה֥וּא וּתְמוּרָת֖וֹ יִֽהְיֶה־ קֹּֽדֶשׁ׃

שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כָּל־ עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם׃

וַיַּ֜עַשׂ לִפְנֵ֤י הַבַּ֙יִת֙ עַמּוּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם אַמּ֕וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ אֹ֑רֶךְ וְהַצֶּ֥פֶת אֲשֶׁר־ עַל־ רֹאשׁ֖וֹ אַמּ֥וֹת חָמֵֽשׁ׃

וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־ כָּל־ הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־ עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק׃

וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־ הָרֶ֜כֶב עַ֣ל ׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־ דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

διὸ ἐγὼ κρίνω μὴ παρενοχλεῖν τοῖς ἀπὸ τῶν ἐθνῶν ἐπιστρέφουσιν ἐπὶ τὸν θεόν,

וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹֽא־ יְקַנֵּ֣א אֶת־ יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־ יָצֹ֥ר אֶת־ אֶפְרָֽיִם׃