And Jacob awaked out of his sleep, and he said, Surely the LORD is in this place; and I knew it not.

Then he said, Go, borrow thee vessels abroad of all thy neighbours, even empty vessels; borrow not a few.

And the building of the wall of it was of jasper: and the city was pure gold, like unto clear glass.

Look not thou upon the wine when it is red, when it giveth his colour in the cup, when it moveth itself aright.

And Jacob beheld the countenance of Laban, and, behold, it was not toward him as before.

And brought them to the magistrates, saying, These men, being Jews, do exceedingly trouble our city,

When I consider thy heavens, the work of thy fingers, the moon and the stars, which thou hast ordained;

And they put his armour in the house of their gods, and fastened his head in the temple of Dagon.

And he came to the second, and said likewise. And he answered and said, I go, sir: and went not.

And Lamech took unto him two wives: the name of the one was Adah, and the name of the other Zillah.

אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־ יְהוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־ יְ֭הוָה כָּל־ יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם־ יְ֝הוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ׃

וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־ חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־ צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־ דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃

וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּֽימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהוָ֖ה אֶת־ פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב׃

καὶ ταῦτα εἰπὼν βλεπόντων αὐτῶν ἐπήρθη καὶ νεφέλη ὑπέλαβεν αὐτὸν ἀπὸ τῶν ὀφθαλμῶν αὐτῶν.

וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־ שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־ הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּ וילונו וַיַּלִּ֤ינוּ עָלָיו֙ אֶת־ כָּל־ הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל־ הָאָֽרֶץ׃

तुल्यनिन्दास्तुतिर्मौनी सन्तुष्टो येनकेनचित् । अनिकेतः स्थिरमतिर्भक्तिमान्मे प्रियो नरः

כִּ֧י גַם־ אַחֶ֣יךָ וּבֵית־ אָבִ֗יךָ גַּם־ הֵ֙מָּה֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔ךְ גַּם־ הֵ֛מָּה קָרְא֥וּ אַחֲרֶ֖יךָ מָלֵ֑א אַל־ תַּאֲמֵ֣ן בָּ֔ם כִּֽי־ יְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יךָ טוֹבֽוֹת׃

وَأَقْسَمُوا بِاللَّهِ جَهْدَ أَيْمَانِهِمْ لَئِنْ أَمَرْتَهُمْ لَيَخْرُجُنَّ قُلْ لَا تُقْسِمُوا طَاعَةٌ مَعْرُوفَةٌ إِنَّ اللَّهَ خَبِيرٌ بِمَا تَعْمَلُونَ

וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־ אַחְאָ֔ב הָֽיְתָה־ לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃

וַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כָּל־ הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽים׃

שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙ כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

וַיַּעַמְד֨וּ הָרָצִ֜ים אִ֣ישׁ ׀ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־ כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־ הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃

וְאִ֣ם מִבֶּן־ חֹ֗דֶשׁ וְעַד֙ בֶּן־ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר חֲמִשָּׁ֥ה שְׁקָלִ֖ים כָּ֑סֶף וְלַנְּקֵבָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ שְׁלֹ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים כָּֽסֶף׃

עַד־ מָתַי֙ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֔רֶץ וְעֵ֥שֶׂב כָּל־ הַשָּׂדֶ֖ה יִיבָ֑שׁ מֵרָעַ֣ת יֹֽשְׁבֵי־ בָ֗הּ סָפְתָ֤ה בְהֵמוֹת֙ וָע֔וֹף כִּ֣י אָמְר֔וּ לֹ֥א יִרְאֶ֖ה אֶת־ אַחֲרִיתֵֽנוּ׃