yuuyaM hi SThaa rathyo\ nas tanuunaaM yuuyaM dakSasya vacaso babhuuva

And in the fourteenth day of the first month is the passover of the LORD.

yaabhiH karkandhuM vayya\M ca jinvathas taabhir uu Su uutibhir ashvinaa gatam

brahmaaNy eSaaM shRNutaM haviimani satyaa tRtsuunaam abhavat purohitiH

And the LORD spake unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land.

shaM naH parjanyo bhavatu prajaabhyaH shaM naH kSetrasya patir astu shambhuH

puurvo devaa bhavatu sunvato ratho .asmaakaM shaMso abhy a\stu duuDhya\H

vRSaNaadhvaryuu vRSabhaaso adrayo vRSaNaM somaM vRSabhaaya suSvati

kRshaanum astRRn tiSya\M sadhastha aa rudraM rudreSu rudriyaM havaamahe

taam maa devaa vy a\dadhuH purutraa bhuuristhaatraam \!\ bhuury aaveshayantiim

yuunaH sukSatraan kSayato divo nRRn aadityaan yaamy aditiM duvoyu

And he touched her hand, and the fever left her: and she arose, and ministered unto them.

And one of the sons of Ahimelech the son of Ahitub, named Abiathar, escaped, and fled after David.

And onyx stones, and stones to be set for the ephod, and for the breastplate.

uurdhvo vaaM gaatur adhvare akaary uurdhvaa shociiMSi prasthitaa rajaaMsi

sadyo yo nRbhyo atasaayyo bhuut paspRdhaanebhyaH suuryasya saatau

rayir na yaH pitRvitto vayodhaaH supraNiitish cikituSo na shaasuH

לֹא־ יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה׃

לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּֽן־ יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־ יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣ינוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְהוָ֖ה פָּעַ֥ל כָּל־ זֹֽאת׃

אֲנִ֣י יְהוָה֮ דִּבַּרְתִּי֒ אִם־ לֹ֣א ׀ זֹ֣את אֽ͏ֶעֱשֶׂ֗ה לְכָל־ הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ׃

דֶּ֤רֶךְ שָׁלוֹם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ וְאֵ֥ין מִשְׁפָּ֖ט בְּמַעְגְּלוֹתָ֑ם נְתִיבֽוֹתֵיהֶם֙ עִקְּשׁ֣וּ לָהֶ֔ם כֹּ֚ל דֹּרֵ֣ךְ בָּ֔הּ לֹ֥א יָדַ֖ע שָׁלֽוֹם׃

וַֽיִּרְדְּפ֛וּ יוֹאָ֥ב וַאֲבִישַׁ֖י אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַשֶּׁ֣מֶשׁ בָּ֔אָה וְהֵ֗מָה בָּ֚אוּ עַד־ גִּבְעַ֣ת אַמָּ֔ה אֲשֶׁר֙ עַל־ פְּנֵי־ גִ֔יחַ דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר גִּבְעֽוֹן׃

וּלְבֵ֨ית שָׁא֥וּל עֶ֙בֶד֙ וּשְׁמ֣וֹ צִיבָ֔א וַיִּקְרְאוּ־ ל֖וֹ אֶל־ דָּוִ֑ד וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֧לֶךְ אֵלָ֛יו הַאַתָּ֥ה צִיבָ֖א וַיֹּ֥אמֶר עַבְדֶּֽךָ׃

כִּ֣י אִם־ הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃